<h1>או"ז הלכ' יו"ט סימן שנ"ח</h1>
<h2>דף לח.</h2>
ת"ר [ביצה כ"ט, ע"ב] הולך אדם אצל הרועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי אחד או טלה אחד אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי כף אחת או ירך אחת אצל פטים הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד גוזל אחד אצל נחתום הרגיל אצלו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת וכו' כולה הך ברייתא מיירי בחנוני ישראל כדפרי' ס"פ בכל מערבין ואתיא שפיר לדברי רבי' יצחק ואחיו (ר"ת) [ור"ת] ז"ל שאסרו והנהיגו [שלא] ליקח פת ביו"ט מנחתומין עכו"ם אם לא ראו שהיה הקמח מנופה מעיו"ט והעצים שנלקטו מעיו"ט, דאין להביא מיכן ראיה להיתירא דקתני הולך אדם אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת ולא קתני ובלבד שידע שהקמח מנופה מעיו"ט והעצים נלקטו מעיו"ט דהכא בנחתום ישראל קמיירי אבל בנחתום עכו"ם ה"נ דאסור אפי' הביא לו דורון מעצמו ואפי' ע"י הדחק [אסור] ליקח ממנו אם לא שידע שהקמח מנופה מעיו"ט והעצים נלקטו מעיו"ט מיהו צריכין אנו לדעת למה הוא אסור אי משום דכל זמן שלא נתנפה הוה מוקצה הא ליכא למימר שהרי ראוי הוא לעשות מאכל קדירה וגם לחם אע"פ שלא נתנפה עדיין וגם התבואה אינה מוקצה שראויה לעשות ממנה דייסא וגם לכוס ועצים נמי שנלקטו ביו"ט ואפו בהם מ"ט אסרי ליה לפת דליכא למימר משום דיש שבח עצים בפת דתניא ומייתי לה פ' בתרא דע"ז [ס"ו, ע"ב] תנור שהסיקוהו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת מותרת לפי שאין בה טעם כמון אלא ריח כמון ופירש"י דליכא למימר יש שבח עצים בפת הואיל ואינן איסורי הנאה ותו דאין לך מוקצה יותר מגחלים ותניא המבשל בשבת בשוגג יאכל ולא אמרי' יש שבח עצים בפת ואסור ותניא פ' כירה שכח קדירה ע"ג כירה ובישלה בשבת בשוגג יאכל ואומר רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דהיינו טעמא דאסרי דבכל מידי דאכילה איכא למגזר טפי דאי שרית פת של עכו"ם שאפה ביו"ט אע"פ שלא ידע שהיה הקמח מנופה מעיו"ט והעצים נלקטו מעיו"ט אתי ישראל גופיה נמי לנפות קמחו ביו"ט וללקוט עצים ביו"ט וראי' לדבר דבמידי דאכילה גזרו טפי דתנן בפ' חבית [קמ"ג, ע"ב] אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין אם יצאו מעצמן אסורין פי' דגזרי' שמא יסחוט ואמר אביי רפ"ק [ביצה ג', ע"א] פירות הנושרין אסירי שמא יעלה ויתלוש אלמא דהכא גזרינן והשתא קשה דהמבשל בשבת בשוגג יאכל וכן שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת בשוגג יאכל ולא חיישי' שמא יבשל במזיד מיהו הא לא קשיא דמילתא דלא שכיחא היא שיבשל במזיד וליכא למיגזר אלא הא קשיא דתנן בפ' כל כתבי הקודש [קכ"ב, ע"א] נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורה ישראל מילא מים להשקות את בהמתו משקה אחריו ישראל עשה כבש לירד בו [יורד] אחריו ישראל ולא גזרינן בכולהו דילמא יעשה ישראל עצמו ופי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דבמידי דאכילה איכא למיחש טפי ולגזור כדגזרי' גבי סחיטת פירות ותלישת פירות הלכך הכא נמי גזרי' שמא יבוא לטחון ולנפות ביו"ט וללקט עצים ביו"ט. ואתי שפיר הא דמסיק פ"ק דשחיטת חולין [י"ד, ע"ב] מודה ר"י לחכמים בסלי זתים וענבים כיון דלסחיטה קיימי יהיב דעתיה דתרוייהו מידי דאכילה נינהו. מיהו היה כבר מעשה שה"ר יצחק בר ברוך זצ"ל וה"ר שמואל מוורדין זצ"ל הוא הנקרא שירליאון בתוספותיו פ"ק דשחיטת חולין [ואמר] שגם לרבו מורי רבי' יצחק בר' שמואל היה נרא' שמות' מדקאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל משמע דלכ"ע אם בישל עכו"ם מותר וכפי זה יש לנו לפרש ההיא דלעיל דאקשינן דדווקא בהני תרי מילי גזרו ביצאו מעצמן והנושרין לפי שבא בקל לידי סחיטה אם אתה מתיר לו משקין שנסחטו מן האוכלין וכן יש לגזור גבי פירות תלושין שמא יעלה ויתלוש אבל הני מילי דפ' כל כתבי הקודש לא שכיחי ואין לחוש שמא יבוא לעשותן וכן כל שאר מילי דאכילה שרו ולא חיישי' שמא יבוא לעשותן אבל בהני תרי מילי דווקא שיבוא בקל לסחוט ולתלוש. וההיא דפ"ק דשחיטת חולין דפשיט' ליה דאית לן למיחש דילמא מימלך ושחיט אי חיישי' דילמא ממליך וסחיט הוה מצי למימר מי דמי אכתי תקשי לך מתני' דשבת וכל הני דלא גזרינן בהו דילמא יבוא ישראל לעשותן אלא שמסלקו בענין אחר. ומטעם קמח שלא היה ראוי לכוס אין לאסור דאדרבה הקמח הוא ראוי לכוס כההיא דר"פ כיצד מברכין [ל"ו, ע"א] דא"ר זירא א"ר מתנה אמר שמואל קרי חייא וקימחא דשערי [מברכינן] עלייהו שנ"ב מאי לאו הא דחיטי בפה"א ומסקנא דחיטי נמי שנ"ב אלמא דחזי לכוס מדמברכינן עליה וההיא דפ"ק דפסחים [י"א, ע"א] דא"ר אשי קמח וקלי תנן ופירש"י אין אילו ראויין לאכילה אין קשה כלום דלא קאמר לא חזו לאכילה כלל אלא כלומר אין העולם רגילין לאכול קמח ולא חיישי' דילמא אתו למיכל מיניה קודם העומר ותו דרב אשי לא מיתוקמא ואע"ג דמטעם קלי לא מיתוקמא איכא למימר דבקמח נמי לא מיתוקמא וכי תימא נהי דהקמח ראוי לכוס כדמוכח ההיא דר"פ כיצד מברכין עיסה ודאי אינה ראוי לכוס ל"ק דהואיל דגמרו בידי אדם לא הוי מוקצה ואפי' גמרו ע"י עכו"ם כדפריש' לעיל בשמעתין דיש מוקצה לחצי השבת והשתא דאתית להכי אפי' תימא שאין הקמח ראוי לכוס לא תקשי לך דהואיל וגמרו בידי אדם לא הוי מוקצה מיהו אני המחבר ראיתי את מורי רבי' אב"י העזרי זצוק"ל שהיה מלקה בני אדם שאכלו פת שאפה עכו"ם בשבת וכבר שאל רבי' יצחק בר מרדכי זצוק"ל הלכה למעשה אם יכול לאכול הפת שאפה עכו"ם בשבת ואסר לו ר"ת זצוק"ל. ואומר רבי' יצחק בר שמואל דלדברי הכל אם בישל או אפה עבד ישראל בשבת אפי' לצורך עצמו אסור לאדונו אע"פ שהיה ראוי לכוס כההיא דס"פ כל כתבי [קכ"ב, ע"א] דת"ר עכו"ם שליקט עשבים מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור בד"א בשאין מכירו אבל מכירו אסור, ואפי' בשבת ראשונה ובפעם ראשונה שאין העבד יודע אם אדונו יאכל מזה אם לאו אפ"ה אסור כדמסיים עלה בתוספ' דשבת בד"א בעכו"ם שאינו מכירו אבל מכירו אסור מפני שמרגילו ועושה שבת אחרת הרי להדיא אוסר אפי' שבת ראשונה מפני שבת אחרת. ועכו"ם ששאב מים מן הבור שהוא רחב ארבעה ועמוק עשרה והביא דרך ר"ה לביתו של ישראל אילו המים מתיר ר"ת לישראל לשתות אע"פ ששאב והוליך בשביל ישראל ומדקדק מדקתני מילא מים [להשקות בהמתו כו' ולא קתני מילא מים] לשתות לעצמו ישתה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור אלא מדלא קתני הכי ש"מ אפי' מילא בשביל ישראל ישתה ישראל, מיהו נוכל לומר דאגב דתנא רישא עכו"ם שליקט עשבים מאכיל ישראל אחריו תנא נמי משקה ישראל, מיהו אעפ"כ הלכה למעשה מתיר ר"ת זצוק"ל וטעמא דמילתא כי אסו' לו להשקות בהמתו מפני שהוא נהנה ממלאכת שבת שעשה העכו"ם בשבילו כדתניא פרק עושין פסין [כ', ע"ב] לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמה לבד אבל אדם מטפס ועולה מטפס ויורד פי' אוחז בידיו וברגליו בכותלים ונכנס ויוצא והקשה לו רבי' יצחק זצ"ל דת"ר עכו"ם שליקט עשבים מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור אע"פ שהישראל יכול להעמיד בהמתו ע"ג עשבים כדאיתא התם [פ' כל כתבי] דא"ר הונא אמר ר' חנינא מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת פי' מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים מחוברים בשבת לרעות דליכא למיגזר שמא יתלוש בידו ויאכיל ואינו מעמידה על מוקצה שמא יטול בידו ויאכיל והשיב לו ר"ת כגון דקיימי בהמה ועשבים בתרי עברי נהרא שאין בהמתו יכולה לילך שם וכן היה מתיר רבי' אליהו זצוק"ל דאמרינן פרק מי שהוציאוהו [מ"ב, ע"א] פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו מותרין. וה"ר ברוך בר יצחק מריגנשבורג זצ"ל סייע והקשה סייע מההוא דפ' לולב הגזול [ל"ז, ע"ב] כדגריס פר"ח אמר רבא הדס במחובר אסור להריח בו אתרוג במחובר מותר להריח בו אע"פ שנעשה איסורא שתלש ואפי' בישראל עצמו וכ"ש ביד עכו"ם הואיל שאינו נהנה בהאי תלישה. והקשה דאמר פ' חבית [קמ"ו, ע"ב] בי סדיא דהיינו לבדין ועשויין לקפלן תחתיו במקום כר או כסת רב אסר להביאן דרך מלבוש דרך ר"ה כשהוא מעוטף להתחמם בו ושמואל שרי ברכין שדרכן להתעטף בהן כ"ע ל"פ דשרו דמלבוש נינהו בקשין כ"ע ל"פ דאסור כ"פ במיצעי מאן דאסר מיחזי כמשא מאן דשרי לא מיחזי כמשאוי והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דרב איקלע לההוא אתרא לא הוה ליה רווחא בבית שבעיר למקום מושב התלמידים נפק יתיב בכרמלית אייתו ליה בי סדיא ולא יתיב מאן דחזא סבר משום דבי סדיא אסור ולא היא רב אכרוזי מכריז בי סדיא שרי ומשום כבוד רבותי' שלא היה להם דבר לישב עליו ויושבין על גבי קרקע לא ישב. רב כהנא ורב אסי תלמידי חברים היו לו. והשתא איך טעו דסברו שבעבור זה לא ישב דבי סדיא אסור הלא היה יכול לילך שם ולישב עליו וי"ל שמא לא היה יכול דהיה שם מקום צר ולפיכך (נמנו) [נמנעו]. ואומר רבי יצחק בר שמואל זצוק"ל דהא ודאי שרי שאם מילא העכו"ם מים והביא לצורך ישראל זה שמותר לישראל אחר לדידן דלית לן ר"ה דאוריית' שאינו אלא מדרבנן כדאמרי' בבכל מערבין [מ', ע"א] מידי דהוה הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר אבל באיסורא דאורייתא אם נעשה בשביל ישראל משמע לכל ישראל אסור.
<h2>דף קכב.</h2>
ת"ר [ביצה כ"ט, ע"ב] הולך אדם אצל הרועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי אחד או טלה אחד אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי כף אחת או ירך אחת אצל פטים הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד גוזל אחד אצל נחתום הרגיל אצלו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת וכו' כולה הך ברייתא מיירי בחנוני ישראל כדפרי' ס"פ בכל מערבין ואתיא שפיר לדברי רבי' יצחק ואחיו (ר"ת) [ור"ת] ז"ל שאסרו והנהיגו [שלא] ליקח פת ביו"ט מנחתומין עכו"ם אם לא ראו שהיה הקמח מנופה מעיו"ט והעצים שנלקטו מעיו"ט, דאין להביא מיכן ראיה להיתירא דקתני הולך אדם אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ככר אחד או גלוסקא אחת ולא קתני ובלבד שידע שהקמח מנופה מעיו"ט והעצים נלקטו מעיו"ט דהכא בנחתום ישראל קמיירי אבל בנחתום עכו"ם ה"נ דאסור אפי' הביא לו דורון מעצמו ואפי' ע"י הדחק [אסור] ליקח ממנו אם לא שידע שהקמח מנופה מעיו"ט והעצים נלקטו מעיו"ט מיהו צריכין אנו לדעת למה הוא אסור אי משום דכל זמן שלא נתנפה הוה מוקצה הא ליכא למימר שהרי ראוי הוא לעשות מאכל קדירה וגם לחם אע"פ שלא נתנפה עדיין וגם התבואה אינה מוקצה שראויה לעשות ממנה דייסא וגם לכוס ועצים נמי שנלקטו ביו"ט ואפו בהם מ"ט אסרי ליה לפת דליכא למימר משום דיש שבח עצים בפת דתניא ומייתי לה פ' בתרא דע"ז [ס"ו, ע"ב] תנור שהסיקוהו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת מותרת לפי שאין בה טעם כמון אלא ריח כמון ופירש"י דליכא למימר יש שבח עצים בפת הואיל ואינן איסורי הנאה ותו דאין לך מוקצה יותר מגחלים ותניא המבשל בשבת בשוגג יאכל ולא אמרי' יש שבח עצים בפת ואסור ותניא פ' כירה [ל"ח, ע"א] שכח קדירה ע"ג כירה ובישלה בשבת בשוגג יאכל ואומר רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דהיינו טעמא דאסרי דבכל מידי דאכילה איכא למגזר טפי דאי שרית פת של עכו"ם שאפה ביו"ט אע"פ שלא ידע שהיה הקמח מנופה מעיו"ט והעצים נלקטו מעיו"ט אתי ישראל גופיה נמי לנפות קמחו ביו"ט וללקוט עצים ביו"ט וראי' לדבר דבמידי דאכילה גזרו טפי דתנן בפ' חבית [קמ"ג, ע"ב] אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין אם יצאו מעצמן אסורין פי' דגזרי' שמא יסחוט ואמר אביי רפ"ק [ביצה ג', ע"א] פירות הנושרין אסירי שמא יעלה ויתלוש אלמא דהכא גזרינן והשתא קשה דהמבשל בשבת בשוגג יאכל וכן שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת בשוגג יאכל ולא חיישי' שמא יבשל במזיד מיהו הא לא קשיא דמילתא דלא שכיחא היא שיבשל במזיד וליכא למיגזר אלא הא קשיא דתנן בפ' כל כתבי הקודש נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורה ישראל מילא מים להשקות את בהמתו משקה אחריו ישראל עשה כבש לירד בו [יורד] אחריו ישראל ולא גזרינן בכולהו דילמא יעשה ישראל עצמו ופי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דבמידי דאכילה איכא למיחש טפי ולגזור כדגזרי' גבי סחיטת פירות ותלישת פירות הלכך הכא נמי גזרי' שמא יבוא לטחון ולנפות ביו"ט וללקט עצים ביו"ט. ואתי שפיר הא דמסיק פ"ק דשחיטת חולין [י"ד, ע"ב] מודה ר"י לחכמים בסלי זתים וענבים כיון דלסחיטה קיימי יהיב דעתיה דתרוייהו מידי דאכילה נינהו. מיהו היה כבר מעשה שה"ר יצחק בר ברוך זצ"ל וה"ר שמואל מוורדין זצ"ל הוא הנקרא שירליאון בתוספותיו פ"ק דשחיטת חולין [ואמר] שגם לרבו מורי רבי' יצחק בר' שמואל היה נרא' שמות' מדקאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל משמע דלכ"ע אם בישל עכו"ם מותר וכפי זה יש לנו לפרש ההיא דלעיל דאקשינן דדווקא בהני תרי מילי גזרו ביצאו מעצמן והנושרין לפי שבא בקל לידי סחיטה אם אתה מתיר לו משקין שנסחטו מן האוכלין וכן יש לגזור גבי פירות תלושין שמא יעלה ויתלוש אבל הני מילי דפ' כל כתבי הקודש לא שכיחי ואין לחוש שמא יבוא לעשותן וכן כל שאר מילי דאכילה שרו ולא חיישי' שמא יבוא לעשותן אבל בהני תרי מילי דווקא שיבוא בקל לסחוט ולתלוש. וההיא דפ"ק דשחיטת חולין דפשיט' ליה דאית לן למיחש דילמא מימלך ושחיט אי חיישי' דילמא ממליך וסחיט הוה מצי למימר מי דמי אכתי תקשי לך מתני' דשבת וכל הני דלא גזרינן בהו דילמא יבוא ישראל לעשותן אלא שמסלקו בענין אחר. ומטעם קמח שלא היה ראוי לכוס אין לאסור דאדרבה הקמח הוא ראוי לכוס כההיא דר"פ כיצד מברכין [ל"ו, ע"א] דא"ר זירא א"ר מתנה אמר שמואל קרי חייא וקימחא דשערי [מברכינן] עלייהו שנ"ב מאי לאו הא דחיטי בפה"א ומסקנא דחיטי נמי שנ"ב אלמא דחזי לכוס מדמברכינן עליה וההיא דפ"ק דפסחים [י"א, ע"א] דא"ר אשי קמח וקלי תנן ופירש"י אין אילו ראויין לאכילה אין קשה כלום דלא קאמר לא חזו לאכילה כלל אלא כלומר אין העולם רגילין לאכול קמח ולא חיישי' דילמא אתו למיכל מיניה קודם העומר ותו דרב אשי לא מיתוקמא ואע"ג דמטעם קלי לא מיתוקמא איכא למימר דבקמח נמי לא מיתוקמא וכי תימא נהי דהקמח ראוי לכוס כדמוכח ההיא דר"פ כיצד מברכין עיסה ודאי אינה ראוי לכוס ל"ק דהואיל דגמרו בידי אדם לא הוי מוקצה ואפי' גמרו ע"י עכו"ם כדפריש' לעיל בשמעתין דיש מוקצה לחצי השבת והשתא דאתית להכי אפי' תימא שאין הקמח ראוי לכוס לא תקשי לך דהואיל וגמרו בידי אדם לא הוי מוקצה מיהו אני המחבר ראיתי את מורי רבי' אב"י העזרי זצוק"ל שהיה מלקה בני אדם שאכלו פת שאפה עכו"ם בשבת וכבר שאל רבי' יצחק בר מרדכי זצוק"ל הלכה למעשה אם יכול לאכול הפת שאפה עכו"ם בשבת ואסר לו ר"ת זצוק"ל. ואומר רבי' יצחק בר שמואל דלדברי הכל אם בישל או אפה עבד ישראל בשבת אפי' לצורך עצמו אסור לאדונו אע"פ שהיה ראוי לכוס כההיא דס"פ כל כתבי דת"ר עכו"ם שליקט עשבים מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור בד"א בשאין מכירו אבל מכירו אסור, ואפי' בשבת ראשונה ובפעם ראשונה שאין העבד יודע אם אדונו יאכל מזה אם לאו אפ"ה אסור כדמסיים עלה בתוספ' דשבת בד"א בעכו"ם שאינו מכירו אבל מכירו אסור מפני שמרגילו ועושה שבת אחרת הרי להדיא אוסר אפי' שבת ראשונה מפני שבת אחרת. ועכו"ם ששאב מים מן הבור שהוא רחב ארבעה ועמוק עשרה והביא דרך ר"ה לביתו של ישראל אילו המים מתיר ר"ת לישראל לשתות אע"פ ששאב והוליך בשביל ישראל ומדקדק מדקתני מילא מים [להשקות בהמתו כו' ולא קתני מילא מים] לשתות לעצמו ישתה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור אלא מדלא קתני הכי ש"מ אפי' מילא בשביל ישראל ישתה ישראל, מיהו נוכל לומר דאגב דתנא רישא עכו"ם שליקט עשבים מאכיל ישראל אחריו תנא נמי משקה ישראל, מיהו אעפ"כ הלכה למעשה מתיר ר"ת זצוק"ל וטעמא דמילתא כי אסו' לו להשקות בהמתו מפני שהוא נהנה ממלאכת שבת שעשה העכו"ם בשבילו כדתניא פרק עושין פסין [כ', ע"ב] לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמה לבד אבל אדם מטפס ועולה מטפס ויורד פי' אוחז בידיו וברגליו בכותלים ונכנס ויוצא והקשה לו רבי' יצחק זצ"ל דת"ר עכו"ם שליקט עשבים מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור אע"פ שהישראל יכול להעמיד בהמתו ע"ג עשבים כדאיתא התם [פ' כל כתבי] דא"ר הונא אמר ר' חנינא מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת פי' מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים מחוברים בשבת לרעות דליכא למיגזר שמא יתלוש בידו ויאכיל ואינו מעמידה על מוקצה שמא יטול בידו ויאכיל והשיב לו ר"ת כגון דקיימי בהמה ועשבים בתרי עברי נהרא שאין בהמתו יכולה לילך שם וכן היה מתיר רבי' אליהו זצוק"ל דאמרינן פרק מי שהוציאוהו [מ"ב, ע"א] פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו מותרין. וה"ר ברוך בר יצחק מריגנשבורג זצ"ל סייע והקשה סייע מההוא דפ' לולב הגזול [ל"ז, ע"ב] כדגריס פר"ח אמר רבא הדס במחובר אסור להריח בו אתרוג במחובר מותר להריח בו אע"פ שנעשה איסורא שתלש ואפי' בישראל עצמו וכ"ש ביד עכו"ם הואיל שאינו נהנה בהאי תלישה. והקשה דאמר פ' חבית [קמ"ו, ע"ב] בי סדיא דהיינו לבדין ועשויין לקפלן תחתיו במקום כר או כסת רב אסר להביאן דרך מלבוש דרך ר"ה כשהוא מעוטף להתחמם בו ושמואל שרי ברכין שדרכן להתעטף בהן כ"ע ל"פ דשרו דמלבוש נינהו בקשין כ"ע ל"פ דאסור כ"פ במיצעי מאן דאסר מיחזי כמשא מאן דשרי לא מיחזי כמשאוי והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דרב איקלע לההוא אתרא לא הוה ליה רווחא בבית שבעיר למקום מושב התלמידים נפק יתיב בכרמלית אייתו ליה בי סדיא ולא יתיב מאן דחזא סבר משום דבי סדיא אסור ולא היא רב אכרוזי מכריז בי סדיא שרי ומשום כבוד רבותי' שלא היה להם דבר לישב עליו ויושבין על גבי קרקע לא ישב. רב כהנא ורב אסי תלמידי חברים היו לו. והשתא איך טעו דסברו שבעבור זה לא ישב דבי סדיא אסור הלא היה יכול לילך שם ולישב עליו וי"ל שמא לא היה יכול דהיה שם מקום צר ולפיכך (נמנו) [נמנעו]. ואומר רבי יצחק בר שמואל זצוק"ל דהא ודאי שרי שאם מילא העכו"ם מים והביא לצורך ישראל זה שמותר לישראל אחר לדידן דלית לן ר"ה דאוריית' שאינו אלא מדרבנן כדאמרי' בבכל מערבין [מ', ע"א] מידי דהוה הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר אבל באיסורא דאורייתא אם נעשה בשביל ישראל משמע לכל ישראל אסור.
